בית » ג'ודי-פיקולט
"לכל חיים יש פסקול."
"המוזיקה שאנו מאזינים לה אולי לא מגדירה מי אנחנו. אבל זו התחלה טובה."
"הייתי אחד הכותבים הראשונים שהקים אתר פעיל. אני לגמרי אובססיבי לטכנולוגיה. אני תמיד מחפש דרכים ליצור קשר עם הקוראים שלי. אני עונה לכל דואר האוהדים שלי."
"כאמריקאי רציתי לחקור … מדוע אנחנו מדינת העולם הראשונה היחידה שעדיין יש לה עונש מוות? האם זה בגלל שאנחנו חוששים מדי לבחון את המערכת באמת או שזה בגלל שאנחנו באמת מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר להרתיע פשע עתידי?"
"יש את הפילוג הבלתי כתוב הזה שכותבי ספרות מקבלים את כל הפרסים והכותבים מסחריים זוכים לכל ההצלחה."
"התחלתי לכתוב כשהיו לי שלושה ילדים מתחת לגיל 4. נהגתי לכתוב כל עשר דקות שיצא לי לשבת מול מחשב. עכשיו כשיש לי יותר זמן אני מתפקד באותה צורה: אם זה זמן הכתיבה אני כותב."
"התעוררתי בוקר אחד וחשבתי על זאבים והבנתי שחבורות זאבים מתפקדות כמשפחות. לכל אחד יש תפקיד ואם אתה פועל במסגרת הפרמטרים של התפקיד שלך כל החבילה מצליחה וכשזה מתפרק כך גם החבילה."
"פעולת הכתיבה … היא פעולת הניסיון להבין מדוע דעתי היא מה שהיא. ובסופו של דבר אני חושב שזו אותה חוויה שחווה הקורא כשהם מרימים את אחד מספרי."
"רבים מהספרים שלי נובעים משאלות שאינני יכול לענות עליהן דברים שאני חושש מהם כאישה אישה אם אמא אמריקאית."
"יש לי כמה חברים סופרים אבל אני לא מערב אותם בתהליך העבודה שלי. סביר יותר שאדבר על עסק הפרסום איתם."
"במקום לתכנן את מותה של המשפחה המסורתית כפי שכמה פוליטיקאים ומנהיגים דתיים היו מאמינים שאנשים הומוסקסואלים מכסחים את מדשאותיהם וצופים ב"אמריקן איידול "ומצפים בסרטוני קונצרטים של ילדיהם ויש להם את אותן תקוות וחלומות שעושים עמיתיהם הסטרייטים."
"אני יודע שספרים שכתבתי עדיין יהדהדו בעוד 50 שנה – במיוחד 'שומרת אחותי'. זה נמכר בשלושה מיליון עותקים בארצות הברית בלבד. אני מאוד מרגיש שכסופר יש לך במה ויכולת לשנות את דעתם של אנשים."
